בריאן רייכהרדט הוא יוצר קולנוע עטור פרסים שנמשך לסיפורים מרתקים על קשרים תרבותיים. 'תמונות מחצר בית-ספר בהירושימה' הוא סרטו התיעודי השלישי באורך מלא. רייכהרדט עוסק כרגע בפיתוח של כמה פרוייקטים חדשים, שמתמקדים בתרבות, שלום ופיוס.
שיזומי שיגטו מנאלה היא רקדנית, אומנית במה, כוריאוגרפית, במאית, סופרת ומפיקת סרטים שנולדה בהירושימה וגדלה באוסקה, יפן. היא קיבלה מספר רב של פרסים על עבודותיה, לרבות פרס המצוינות על ניהול במחוז מונטגומרי במדינת מרילנד ב-2010 בתחום האומנויות, פרס האומנית הבולטת והמלומדת בתחום מדעי הרוח ופרס Cable ACE.
עבורי, הציורים האלה והקליגרפיה על-ידי ילדי בית-הספר בהירושימה הם הוכחה לנס שפותח פתח לרמה אחרת של טוב-לב אנושי.
ראיתי לראשונה את הציורים האלה ביחד עם שלושה היבקושה (ניצולי ההפצצה הגרעינית) – מר יושיו סאטו (בן 75), שוטארו קודאמה (בן 76) וקזוהירו יושימורה (בן 65) מהירושימה ונגסאקי. היינו בכנסייה האוניטרית All Souls בוושינגטון די-סי ב-9 באוגוסט 2006.
הציורים הוצאו בזהירות מתוך קופסת קרטון מסודרת. למרות שהם ניזוקו מעט מעובש ולחות, הם עדיין, באורח פלא אחרי 59 שנים, ביטאו את האנרגיה וההתרגשות של ילדי בית-הספר בהירושימה שיצרו אותם לפני זמן רב.
מיד ידעתי שחייבים לשמר את הציורים האלה על מנת לשמור בחיים לא רק את התקוות והחלומות של האומנים, אלא את ההיסטוריה של תקופה היסטורית טרגית שתועדה על-ידי הילדים האלה. זה יהיה חשוב בצורה מכרעת להתחיל את עבודת השחזור והשימור בהקדם האפשרי.
כאשר הוצאתי את הציורים מהקופסה, הם נראו צבעוניים ומלאי חיים כאילו הילדים בדיוק סיימו לצייר אותם! הייתי המומה ולא יכולתי למצוא מילים כדי לבטא את הנס הזה.
הציורים האלה עוררו את זיכרונותיו של מר יושיו סאטו, אחד ההיבקושה, כאשר הוא הביט בהם. למרות שלאחרונה הוא גר בטוקיו, הוא דיבר על זיכרונות הילדות שלו ועל הירושימה כאילו הוא שוב היה בעיר.
ואז עלו שאלות. מאחר שהציורים האלה היו משנת 1947, לא יכולנו שלא לתהות אם הירושימה אכן נהנתה מפריחות עצי הדובדבן באותו זמן כפי שתואר. האם העיר היתה כזו יפה? האם פארק השעשועים עדיין היה שם?
תצלומים של בית-הספר היסודי הונקאווה ב-1947 מראים לנו חורבות הרוסות, כולל חלונות ודלתות בבית-הספר עם זכוכיות מנופצות. אבל מה שהתלמידים ציירו היה מה שליבם ראה.
היבקושה אחר הרגיש שהוא פשוט מקבל השראה מהילדים האלה כשהוא התבונן בדממה בציורים שלהם. אחד אחר צילם ללא הפסק את התמונות כדי לשמר את חיותן.
זה היה רגע מעורר השראה לכולם בחדר באותו יום – כאילו נמצא מטמון של חיים. במיוחד ליפנית כמוני, קל להתייחס לרגשות שבוטאו על-ידי הילדים האלה, לקבל השראה ולהרגיש סימפתיה. אבל יש משמעות יותר אוניברסלית בציורים האלה, נקודת מבט ספציפית שמתעלה מעל מקום מסוים.
זו האחריות של הדור שלנו לשמר את ההיסטוריה שמצאנו כאן ולהעביר אותה הלאה לדורות העתיד. על-ידי שחזור ושימור הציורים האלה, אנחנו גם נחלוק כבוד לאדיבות בליבם של אמריקאים רגילים וחברי כנסייה בוושינגטון די-סי ב-1947, במהלך התקופה הקשה הזו בקשר בין ארצות-הברית ליפן.
על מנת לגרום לעוד אנשים להיות מודעים לציורים ולסיפור שמאחוריהם, וגם להמחיש את הרלוונטיות שלהם לחברה שלנו ולעולם כיום, נראה שסרט תיעודי יהיה המדיום הטוב ביותר.
הסרט מספק תיאור ממקור ראשון של עבודת האומנות של ילדי בית-ספר יפנים ששרדו את ההפצצה של הירושימה וגם את החמלה שההתקפה הזאת עוררה בחברי כנסייה בוושינגטון די-סי באותו זמן. למרבה המזל, בחורף 2007, חברים מהכנסייה האוניטרית All Souls מצאו את המימון כדי לשחזר את התמונות האלה. כאשר שמעתי על המאמצים שלהם, הרגשתי שהם העניקו מטוב ליבם לילדים שלי עצמי. זה סיפור מרגש ונוגע ללב, ועבודת האומנות שנוצרה על-ידי הילדים האלה, קורבנות של אחד האסונות ההרסניים ביותר שנעשה בידי אדם בהיסטוריה, עדיין מדברת אל כולנו.
המטרה במאמץ החינוכי הזה שנקרא 'תמונות מחצר בית-ספר בהירושימה' תהיה לאפשר לילדים ולקהילה כולה לראות איך החיים מתעלים מעל למצוקה, בין אם היא גופנית או רגשית. בכך שהסרט מאפשר מבט על הפרק הטרגי הזה בהיסטוריה, הוא יציע לילדים נקודת מבט חדשה על חייהם היום.
על-ידי הקרנת הסרט התיעודי הזה, 'תמונות מחצר בית-ספר בהירושימה', לצופים אמריקאים ויפנים, אנחנו מקווים להחדיר תחושת אחריות לשימור ההיסטוריה, ללימוד מהלקחים של העבר, ולטיפוח שלום והרמוניה בעולם כיום.
– שיזומי שיגטו מנאלה
עיקרון יסוד של Scientology הוא שליחות הומניטרית בעלת היקף מדהים, שעכשיו מגיעה לכ-200 מדינות. כלולות בה תוכניות למען זכויות האדם, הגינות אנושית, ידיעת קרוא וכתוב, מוסריות, מניעת שימוש בסמים וסיוע בשעת אסון.
מסיבה זו, ערוץ ה-Scientology מספק פלטפורמה ליוצרי סרטים עצמאיים שיש להם חזון לבנות עולם טוב יותר.